התחלתי ללמוד בגיל 21 פסיכולוגיה משום שלא התקבלתי לעבודה סוציאלית. בתקווה לעשות הסבה בהמשך.
בדיוק התחתנתי וגיליתי שאני בהריון. התינוקת נולדה פגה בשבוע 30. אחרי תהליך ארוך חזרתי איתה הביתה וללימודים. בשנה השלישית נולדה לי עוד ילדה, וממש לפני הסמינריון האחרון החלטתי שקשה לי מדי ועזבתי את הלימודים.
התחלתי לעבוד בחנות בגדים, הרגשתי ריקנות בפנים ובשלב מסוים החלטתי שאני חייבת לחזור ללמוד, והפעם עבודה סוציאלית כמו שרציתי מההתחלה.
חוץ מהאתגר לסנכרן ילדים עם עבודה ולימודים היה גם העניין המשפחתי. אני בת לאמא יהודייה ואבא מכפר יאסיף. כאילו שזה לא מספיק מורכב כשלעצמו – הם התגרשו בתקופה של הלימודים שלי.
היום אחרי ההתמחות במחלקת יולדות בה אני עובדת כעובדת סוציאלית, שלא פעם נקראת לסייע לנשים שסובלות מדיכאון אחרי לידה, מטראומה, אלימות, שלא יודעות אם תהיינה אמהות טובות מסיבות נפשיות או סוציו-אקונומיות, שנולדו להן פגים או פגיות. זו סגירת מעגל מדהימה עבורי וזה בדיוק המקום שבו רציתי להיות .
לאחר מסע של 15 שנים, אני מתחילה את לימודי ההתואר השני, ויודעת שארצה להמשיך ללימודי דוקטורט. אמשיך לחקור ולפתח את התחום שבו אני עוסקת , גם אם המסע ייקח 15 שנים נוספות.