תמיד הייתי רגישה לחוסר צדק ולא הצלחתי להישאר אדישה לנוכח עוולות שנעשות לאנשים, במיוחד לאלו המתקשים להגן על עצמם. על רקע הנטיה הזו והרצון לנסות לתקן מצבים של חוסר צדק הגעתי ללימודי עבודה סוציאלית.
לאחר שסיימתי תואר ראשון ושני באוניברסיטה העברית, עבדתי כעו"סית משפחות בלשכה לשירותים חברתיים במרכז הארץ, וסייעתי להן בהתמודדות עם גידול ילדים במציאות של קיפוח וחוסר הזדמנויות. בהמשך למדתי פסיכוטראפיה והמשכתי לעבוד כפסיכוטראפיסטית בשירות הציבורי עם צעירים ומתבגרים שמתמודדים עם קשיים חברתיים ולימודיים. הבנתי שעל אף שעבודה עם יחידים יכולה להיות מאוד מתגמלת, היא לא מאפשרת לעזור למספר רב של אנשים ולפתור את הבעיות הרבות שנובעות מקיפוח ועוני. הייתה לי גם אהבה גדולה למחקר ולפיתוח ידע שנוכחתי להבין שלא פותח מספיק בארץ– והוא החיבור של עבודה סוציאלית לתחום החינוך. וכך, עבודת הדוקטורט שלי התמקדה בבתי ספר, ובאופנים שבאמצעותם ניתן לצמצם קיפוח להגביר מוביליות חברתית באמצעות מערכת החינוך. עם סיום הדוקטורט נסעתי לעשות השתלמות פוסט דוקטורט באוניברסיטת דרום קליפורניה (USC) שבלוס אנג'לס, שם עבדתי עם קבוצת חוקרים מתחומים מגוונים על פיתוח ידע ופרקטיקה כדי לסייע לתלמידים מקבוצות סיכון שונות (כגון מיעוטים אתניים, תלמידים יוצאי צבא, או תלמידים מרקע כלכלי מוחלש) לשגשג רגשית וחברתית, ולהגיע להישגים אקדמיים גבוהים יותר מהמצופה על בסיס הרקע המוחלש ממנו הגיעו. כחברת סגל בבית הספר אני ממשיכה בכיוון המחקר הזה ומתמקדת בפיתוח ידע שרלוונטי לעובדים סוציאליים אשר עובדים עם ילדים ובני נוער, בדגש מיוחד על יצירת שינוי מערכתי, כגון שיפור אקלים בית ספרי, או חיזוק לכידות קהילתית כאמצעי לצמצום אלימות כלפי ילדים. המחקר שלי מחובר לצרכים בשדה הפרקטיקה, ואני עובדת בשיתוף פעולה פורה עם משרד החינוך בניסיון לעצב מדיניות ולפתח התערבויות אשר ייטיבו עם מצבם של צעירים בישראל.
בבית הספר לעבודה סוציאלית בחיפה אני מלמדת מגוון קורסים בתחום ילד ונוער, מלמדת ומרכזת את הקורס "יסודות בעבודה סוציאלית ושיטות התערבות", שיטות מחקר, עיבוד נתונים וסטטיסטיקה.